את הדקות האחרונות
לחייו, לפני שנהרג
בתאונה הקטלנית,
העביר הבחור יוסף-יונה
רוטנר ז"ל
מישיבת חסידי בעלז בבית חלקיה בלימוד
הסוגיה 'כבתה אין
זקוק לה', כפי
שהיא מובאת ב'בני
יששכר' * את הסיפור
המרטיט שמענו מהאברך שלמד איתו חברותא,
'אבל אנחנו, כאן
בישיבה, בוכים
וממררים על כך ש'כבתה
- זקוק וזקוק לה'!
נשמתו של עלם-החמודות
הזה כבתה, ואנחנו
נהיה זקוקים לה מאוד'!
- - - * סופר 'המודיע'
ליווה את הישיבה בשעותיה הקשות,
ושוחח עם אנשי הצוות,
ומביא תיעוד מלא ומצולם מהקמפוס
המפואר, שמעטים
כמותו בעולם הישיבות,
שם התוודענו גם לחוברת דפי הסיכומים
של יוסף-יונה,
ומיד יצאנו אל צומת הדמים,
ואל 'דפי
סיכומים' אחרים
שמעולם לא מומשו *
היו אלה תקצירים ומסקנות של כל המומחים
שקבעו באופן חד-משמעי
שרק רִמְזוּרוֹ של הצומת המסוכן עשוי
להציל חיי אדם המצויים כאן בסכנה קיומית
יום-יום ושעה-שעה
* בעוד שבצומת
'יסודות'
הותקן רמזור,
בגלל 2 מכוניות
ליום החוצות את הצומת בדרך לפרדס הסמוך,
לא התאימו ה'כללים'
לצומת בבית חלקיה,
למרות מאות האנשים ובני הנוער החוצים
אותו מדי יום * מה
שקורה בצומת עצמו,
הוא ממש בבחינת הבלתי-ייאמן;
מי מדבר על רמזור,
על גשר?! - אפילו
מעבר-חציה רגיל,
אין כאן! אמא
עם 3 ילדיה הקטנטנים
מנתבת את דרכה בין המשאיות והסמיטריילרים
הענקיים, ואדם
מבוגר כבן 75, כמעט
ונדרס לעינינו כשלא הצליח לעלות על המדרכה
שממול! על
מחזה-בלהות שכזה
אי אפשר אפילו לחלום!
* הקטע המזוויע הוא שבשלב מסוים נטען
שצומת מסוגו של בית חלקיה יהיה זכאי לרמזור
רק אם תתרחשנה בו 8
תאונות עם נפגעים,
רח"ל!
התאונה שאירעה השבוע היא התאונה
השמינית!
מאת משה מיכאל צורן
החנוכיות של
הבחורים בישיבה לצעירים של חסידי בעלז
במושב בית חלקיה,
המונחות במסדרון הכניסה לבית המדרש
המפואר, היו
מוכנות להדלקה. בשעה
היעודה ירדו 140
בחורי-החמד
הלומדים בישיבה זו אל הפרוזדור הרחב,
והדליקו את הנרות.
רֵעָיו של יוסף-יונה
רוטנר הבחינו שהוא מתרגש במיוחד,
והגם שידעו על שאיפותיו הרוחניות
הכבירות, היה
נראה להם שההדלקה שלו הפעם מלֻווה בהתעלות
מיוחדת במינה.
לאחר ההדלקה,
והריקודים, ידע
יוסף-יונה שעליו
להתארגן לקראת היציאה לאירוע המשפחתי
הנחוג על ידי קרוביו בבית שמש.
לאחר שכל הסידורים הטכניים היו
מאחוריו, וגם
המזוודה כבר היתה מוכנה,
הוא מסתכל בשעונו ורואה שנותרו לו 10
דקות.
נו,
מה עושה בחור בעל שאיפות-עד
כמותו? ניגש
יוסף-יונה אל
האברך הלומד איתו בקביעות,
הרה"ג ר'
וולף-בער
וובר שיחי', ומבקש
לנצל את הדקות הספורות שנותרו לו ללמוד
דבר-מה.
הרב וובר, המשוחח
עמנו השבוע, מספר
שעל הסטנדר שלו היה מונח ה'בני
יששכר'. השניים
מחליטים לפתוח את הספר,
וללמוד היכן שייפתח...
הספר נפתח בפרק
ג', אות י"א,
שם דן ה'בני
יששכר' על הדין
הידוע 'כבתה אין
זקוק לה' (שבת,
דף כ"א
עמוד ב'), ושואל,
מדוע הדין כך?
הרי מצווה עלינו לפרסם את הנס ככל
האפשר, ולמה אם
כבה הנר לא יוטל עלינו חיוב להדליקו מחדש?
ומתרץ ה'בני
יששכר', שדין זה
הוא עוד ראיה ניצחת לכך שענייני החנוכייה
והדלקת הנרות מקבילים כולם ללימוד התורה.
והרי בעסק התורה
הקדושה ידוע שהשכר ישולם ללומד על עצם
לימודו, על היגיעה
והעמל שהשקיע בלימוד,
בניגוד גמור לכל בעל-עסק
אחֵר המקבל את שכרו רק כאשר סיים את העבודה
והציג את המוצר הסופי.
וזה הפירוש גם במצוות ההדלקה בחנוכה
ש'כבתה -
אין זקוק לה'.
דהיינו, לאחר
שהשקיע האדם את עצמו במצווה,
והדליק, אזי
גם אם כבו הנרות, אין
הוא זקוק להם יותר,
שהרי הוא הדליק,
וקיים את המצווה!
הנשמה שכבתה
'יוסף-יונה
עוד הצליח להתפלפל קמעה בדבריו הקדושים
של הבני יששכר, מספר
הרב וובר, ולא
אוכל לתאר את הלהט החסידי שפָּעַם בו לאחר
שהִפְנִים את הדברים'.
הוא כבר קם ועמד לצאת עם המזוודה,
אבל חזר שוב אל הרב וובר,
ואמר לו, בעיניים
דולקות: 'אה,
איזה שכר יהיה לי על ניצולן של 10
הדקות הללו,
נכון'?
'לאחר
שהנהנתי בראשי לאות הסכמה,
סיכמנו שמחר -
לכשיחזור לישיבה -
נלמד בעיון את הסוגיה בה עסקו בני
הישיבה', מסיים
הרב וובר, ואינו
מצליח להתאפק ופורץ בבכי נסער.
'בדקות האחרונות לחייו למד יוסף-יונה
על כך שכבתה אין זקוק לה,
אבל אנחנו, כאן
בישיבה, בוכים
וממררים על כך ש'כבתה
- זקוק וזקוק לה'!
נשמתו של עלם-החמודות
הזה כבתה, ואנחנו
נהיה זקוקים לה מאוד'!
- - -
המשגיח הרוחני
של הישיבה הרה"ג
רבי יהושע וייס שליט"א,
והר"מ
הרה"ג רבי נחמן
יעקב, מציגים
בפנינו את חוברת הסיכומים על מסכת פסחים
שערך יוסף-יונה
רוטנר ז"ל
בעצמו, ברוב
כישוריו, ומצביעים
על הטבלאות הייחודיות ששרטט לכל בני
הישיבה, על מנת
שיוכלו לשנן את תלמודם שַׁנֵּן-היטב,
ומדברים על הנשמה הגדולה שהיתה בו,
וכבתה בפתע,
בעיצומם של ימי החנוכה.
את הסיכום שלו
עם הרב וובר, 'ללמוד
מחר את הסוגיה הישיבתית בעיון',
הוא כבר יִישֵׂם בהיותו בשמי-שמים,
אבל עכשיו צריך לדאוג לכל אלה שנותרו
כאן, עד מאה
ועשרים, ולהביא
לידי כך שהטרגדיה הנוראה שאירעה דקות
לאחר שיצא מהיכל הישיבה,
לא תחזור על עצמה רח"ל.
ובואו נֹאמר את האמת:
כאשר הגעתי, בשעות
הבוקר המוקדמות של יום שלישי,
לצומת הדמים של מושב בית חלקיה,
תקף אותי הזעזוע בשנית.
עם יד על הלב אוּכַל להעיד שבקריירה
העיתונאית שלי, ב-33
השנים האחרונות,
לא נתקלתי בתופעה כזו.
3
שעות לאחר ההלוויה הכואבת (שהסתיימה
ב-4.30 לפנות בוקר),
הגעתי לצומת,
מלֻווה בראש המועצה אלי אקסוזידו,
וביו"ר
וועד המושב הרה"ג
ר' יצחק כהנא (ר"מ
בישיבת 'בני
ראם'), ולא האמנתי
למראה עיניי. חלקים
מהמכונית שפגעה בעוצמה ביוסף-יונה
עדיין פזורים בשטח,
ועשרות אנשים מ'בית
חלקיה' חוצים שוב
את הצומת הזוועתי הזה,
ומסכנים את עצמם שוב ושוב,
כאילו לא אירע דבר!
בשורות הבאות
נסביר שהם לא אשמים,
כי אין להם כל ברירה אחרת,
אבל מי שלא ראה האנשים הללו חוצים את
הכביש המהיר, ומנסים
לנווט את עצמם בין אינספור המשאיות
וכלי-הרכב הכבדים
החולפים כאן, לא
יאמין שיש צומת כזה במדינה מתוקנת.
התחנה של קווי האוטובוס לירושלים
ולבית שמש (454 ו-451),
הממוקמת בצידו השני של הצומת,
מאלצת את מאות האנשים היוצאים מבית
חלקיה בשעות הבוקר לחלוף רגלית על פני 6
נתיבים!!! וכל
זה בכביש עמוס ומהיר עד מאוד,
ועינינו ראו שב-4
דקות חלפו בו -
לפי אומדן מדויק -
לא פחות מ-50 משאיות
ואוטובוסים!
ומי מדבר על
רמזור, על גשר?!
- אפילו מעבר-חציה
רגיל, אין כאן!
והנה מגיעה למקום אמא עם 3
ילדיה הקטנטנים,
וגם היא, בניגוד
לרצונה, צריכה
לעבור את הכביש, כדי
להגיע אל תחנת האוטובוס לירושלים.
וגם הפעם, עינינו
רואות, ולא זר,
כיצד היא דוחפת בידה האחת את העגלה,
ובידה השנייה אוחזת את התינוק,
וכך היא עוברת בין המשאיות והסמיטריילרים
הענקיים! על
מחזה-בלהות שכזה
אי אפשר אפילו לחלום!
בעיניים אדומות
וטרוטות
אל הצומת הזה
נקלע יוסף-יונה
בשעות הערב שבין שני לשלישי,
השבוע, בשעה
8.20. כיון שהיה
צריך להגיע לבית שמש,
חצה את הצומת,
ואז פגעה בו מכונית והרגה אותו במקום.
נדגיש שוב, שאין
כל אפשרות אחרת להגיע אל התחנה,
אלא על ידי חציית הצומת,
ככה - בלי
רמזור, ובלי
מעבר-חציה.
בלי כלום! מאות
רבות של הולכי-רגל
עושים זאת מדי יום ביומו!
כל האנשים עימם
שוחחנו בבוקר שלאחר ההלוויה,
אנשי המושב כמו ראשי ישיבת בעלז,
ראש המועצה כמו כל צוות עוזריו -
ניגשו אלינו בעיניים טרוטות ואדומות,
גם מבכי, וגם
מכך שלא נתנו שינה לעפעפיהם במשך כל הלילה.
הטיפול בבני הישיבה שקיבלו בהלם נורא
את הבשורה, ההלוויה
שנמשכה עד כמעט 'הנץ',
וכל הסידורים האחרים -
העסיקה את כולם עד שעות הבוקר.
הבחורים חזרו
לבית חלקיה רק לקראת השעה 2
בצהריים, והקימו
על-אתר פינת זכרון
בישיבה לזכר חברם הנערץ שקיפד את פתיל
חייו. מאות
נרות-זכרון הודלקו
לצד מודעות האבל,
שכותרתן 'שוד
ושבר הושברנו, אוי
מה היה לנו' השחירה
את הכניסה להיכל הישיבה.
כסאו המיותם של יוסף-יונה
רוטנר ז"ל,
מעצים את יגונם של בחורי-החמד,
המתקבלים בשובם ע"י
ראש הישיבה הרה"ג
רבי אריה זילבר,
והמשגיח הרוחני הרה"ג
רבי יהושע וייס.
מישהו מוציא את
דפי הסיכומים שערך יוסף-יונה
על 'פסחים',
והעיניים דומעות שוב,
ואנחנו נאלצים להסב כבר עם ראש המועצה
על 'דפי סיכומים'
אחרים, שהיו
לו במהלך העשור האחרון עם כל הגורמים
הרלוונטיים, באשר
לצומת הדמים של בית חלקיה.
'אנחנו מאמינים בני מאמינים,
אומר ראש המועצה הנמרץ,
אבל כשמדובר בטרגדיה שאם היו עושים
את מה שדרשנו כל השנים,
יתכן שהיא לא היתה מתרחשת,
הכאב מכאיב עוד יותר'.
הכותרת של כל
המכתבים והאזהרות ששוגרו על ידי אקסוזידו
אל כל מי שרק אפשר,
היתה - 'יפה
שעה אחת קודם'. והשעה
הזו לא הגיעה עד היום,
ועד בכלל, 'כשהפעם
אני יכול לבשר שלפני חודשיים הגענו כבר
לסיכום על הקמתו של רמזור,
אבל התאונה הקטלנית הזו הִקְדִּימָה
את הביצוע, ואין
ספק שעתה יזורזו ההליכים הכל-כך
נדרשים'. רק לפני
שבועיים התריעה רכזת-ההיסעים
של המועצה, בבטאון
המועצה, על הסכנות
האיומות הנראות בצומת,
והנה עכשיו זה קרה בפועל,
ירחם השם.
לא עונה על
הכללים...
אנחנו יוצאים
אל הצומת עם ראש המועצה,
ובכירי המושב בית חלקיה,
ומתפלאים לשמוע שבצמתי המושבים
'יסודות'
ו'יד בנימין'
קיימים רמזורים,
'וגם שם זה לא היה כל כך פשוט',
אומר אקסוזידו.
ראש המועצה, המכהן
בתפקידו מזה כ-15 שנים,
מספר שכבר לפני כ-10
שנים, כאשר
הרחיבו את 'כביש
3', מצומת 'מסמיה'
ללטרון, והפכוהו
לכביש מהיר בן 4
נתיבים, דרשה
המועצה את התקנתם של מערכות רמזורים
בכניסה ליישובים.
עכשיו בוא תשמע
את האבסורד, אומר
ראש המועצה האזורית 'נחל
שורק' ל'המודיע':
כשדרשנו בזמנו את התקנת הרמזורים
בצומת מושב יסודות,
ההיענות היתה מיידית.
מדוע? - כי
לפי הכללים, הצומת
צריך להיות בן 4
כיווני-נסיעה,
דהיינו 'צומת
מרובע' של 4
כבישים, שבכל
אחד מהם יש תנועה.
ב'יסודות'
היו 4 כיווני-נסיעה
כאלה, למרות שאחד
מהם הוא... כניסה
לפרדס המושב, שלא
חולפות בו יותר מ-2
מכוניות ליום.
2
המכוניות הללו הביאו כבר לפני עשור
להתקנתו של הרמזור בצומת יסודות,
אבל 600-700 התלמידים
והתלמידות החוצים מדי יום את צומת בית
חלקיה, בדרכם
לירושלים ולבית שמש,
לא היוו עדיין גורם מחייב להתקנת
רמזור... כי בצומת
זה אין 4 כיווני-נסיעה,
רק 3... מה אפשר
לעשות, אלה הם
הכללים. זו היתה
התשובה שהיתה ה'מרובעת'
שגורה במשך שנים בפיותיהם של כל
המי-ומי האחראים
על בטיחות הצמתים במדינת ישראל.
'ריבוע' של
ממש...
לאלה שאינם
יודעים בדיוק היכן ממוקם כביש 3,
נציין שלמושב בית חלקיה יש 2
כניסות, האחת
מכיוון 'חפץ
חיים', והשנייה
מכביש 3, שהפך
להיות תוואי מהיר בו חולפות לא פחות
מ-30,000 מכוניות
ביום אחד! מצידו
הדרומי הוא יוצא לצומת 'מסמייה',
אחד הצמתים הסואנים והמרכזיים ביותר
המוביל לדרום הארץ.
בצידו הצפוני משתפל כביש 3
אל צומת לטרון בכביש 1
(כביש ירושלים-ת"א).
בדרך, ובין-לבין,
אפשר לנצל את כביש 3
להגעה לערים מרכזיות נוספות.
כל מי שמתגורר
בקטע שבין קריית מלאכי לקריית גת,
וכן ביישובים הקרובים יותר למרכז,
מהעיר רחובות ועד צומת מסמייה,
מנצלים את כביש 3
כדי להגיע דרכו לירושלים,
וכל פרבריה. כמו
כן, היורדים
מירושלים והיעד שלהם הוא בדרום הארץ,
כמו אשקלון ואשדוד,
למשל, עושים
זאת על כביש 3 בציר
לטרון-מסמייה.
עם התרחבותן של הערים מודיעין
ומודיעין-עילית,
מנצלים תושבי הדרום את כביש 3
להגעה גם לערים אלו,
כשבצומת לטרון הם ממשיכים ישר,
דרך היישוב 'מבוא
חורון', עד לכביש
443, ומשם למודיעין.
המהפך
כל האמור לעיל
נכון גם עד לפתיחתו של 'כביש
6', ושינועו של
אחד המחלפים המשמעותיים שלו סמוך לבית
חלקיה. מצד אחד,
תרם הדבר לעלייה בערך הדירות והמסחר
באזור זה, שכן
הניידות הנוחה והנגישות הַזמינה גורמת
לאנשים רבים להגיע למקום.
ברם, ההקפצה
בערכי הנדל"ן
והעסקים, גרמה
ל'הקפצתו'
גם של כביש 3
והעפלתו לאחד השיאים הגבוהים במספר
המכוניות החולפות בו.
סלילתו של כביש
6 גרמה למהפך
תחבורתי בכל האזור,
מקצה לקצה. מי
שביקר ביישובי נחל שורק עד לפני שנה-שנתיים,
ממש לא יכירם כיום.
בכל מקום סוללים,
בכל פינה מרחיבים את הכבישים הישנים
ומְפַלסים דרך לחדשים.
עשרות, אם לא
מאות, טרקטורים
חורשים את הנתיבים במשך 24
שעות ביממה. כאן
נסללת דרך חדשה לירושלים,
ושם אפשר לצפות ב-6
נתיבים חדשים הפונים דרומה,
ובמקביליהם לצפון,
כאן מרחיבים עוד 2
נתיבים ושם עוד 4,
וחוזר חלילה.
כביש 6
יָצַר גם את המהפך בכביש 7,
מאשדוד ל'גדרות'
(בו אירעה לפני כמחצית השנה התאונה
הקטלנית עם הרה"ח
ר' יוסף ויזל ז"ל
מרחובות), וגם
נהגים וותיקים ומנוסים אינם יודעים לנווט
את עצמם בכבישים אלה,
ולא פעם תועים בדרכם ונאלצים לסוב על
עקבותיהם.
אם אמרנו שבכביש
3 חולפים יותר
מ-30,000 כלי רכב
ביום, זה בהערכה
מינימאלית. יש
ימים שהעומס גדֵל ומתעצם אף יותר,
ובמיוחד אם תוואי מקביל נסגר לצורך
עבודות, או בשל
תאונה. כל זאת,
עוד לפני שאמרנו מילה על ההתפתחות
הלא-תיאמן הנראית
ביישובי המועצה האזורית נחל שורק,
היכולים להיכנס ללא ספק לספר השיאים
בכל מה שקשור לצמיחה והתפתחות,
בתוך זמן כל כך קצר.
בתוך 6-7
שנים גדלה אוכלוסיית היישובים -
תשמעו טוב! -
מ-2,000 נפש
לכ-9,000!!! ההתפתחות
חסרת-התקדים
נוצרה גם בשל הביקוש הרב של משפחות חרדיות
להגיע לאזור זה, הנטוע
כולו בשלווה אופיינית,
וגם בגלל התאקלמותם בנחל שורק של כמה
מן היישובים הבולטים בגוש קטיף,
כמו 'גני טל'
למשל שהתאכלס מול קיבוץ חפץ חיים,
יישוב נוסף ב'יד
בנימין', ועוד.
מדובר במשפחות מרובות ילדים,
הצורכות הקמת מוסדות לימוד המכילים
אף הם מאות תלמידים בכל מוסד.
הסכמה פה אחד
המהפך המאוד-מאוד
חיובי שחל לאורכם ולרוחבם של יישובי נחל
שורק הוא אחת הסיבות הבולטות להפיכתו של
כביש 3 לתוואי
שלא הִכַּרְתֶּם בעבר.
כאשר דוּבַּר על הבאתן של מאות משפחות
מגוש קטיף ל'יד
בנימין', היה ברור
מראש שעתה יִוָּצֵר צורך דחוף בבניית
רמזור בצומת הכניסה ליישוב.
ראש המועצה,
המקובל והאהוד באופן נדיר ביותר על
כל חלקי האוכלוסייה בנחל שורק,
הודיע לממשלה שלא ייתן את הסכמתו
לבואן של המשפחות החדשות,
עד להסדרת עניינו של הצומת.
למרות שגם ב'יד
בנימין' אין 4
כיווני-נסיעה,
ולפי הכללים הצומת אינו זכאי לרמזור,
אישרה הממשלה בלית ברירה את הפרויקט,
וזאת כ'רמזור
זמני'... אלא שהכל
יודעים שעל פי ה'כללים'
הנהוגים בישראל אין לך דבר קבוע יותר
מזמני, נותר
הרמזור הזה על כנו עד עצם היום הזה...
לאחר שגם צומת
זה רוּמְזַר, הגיעה
השעה לעבוד על פרויקט בית חלקיה.
כאן מתחילה סאגה ארוכה במיוחד של
התכתבויות ודיונים,
ישיבות מרתוניות וכינוסים בהולים,
שלא הגיעו לידי הסכמה עד לשבוע זה,
ועד בכלל. מרוב
המסמכים שהוצגו השבוע בפנינו,
אי אפשר למצוא את היער,
ואת קצה-החוט
להסכמה, למרות -
וזה הפלא העצום -
שכל משתתפי הדיונים טענו בפה אחד,
ובפה מלא, שהקמת
הרמזור היא ממש בבחינת צו השעה,
ונקטו אף הם באזהרה שיפה שעה אחת קודם.
אם נרצה לתמצת
את הדברים, נציין
שוב את האבסורד שהובע לעיל שעל פי הכללים
הנהוגים ב'הנחיות
לתכנון רמזורים', אין
הֶצְדֵּק לתכנון רמזור בצומת בית חלקיה,
בעיקר בשל כך שאין בו 4
כיווני-נסיעה,
וגם מפני שכמות כלי הרכב שצויינה לעיל
עדיין אינה עומדת בקריטריונים המקובלים
לרִמְזוּר צומת. בשלב
מסוים עלה הדיון לפסים אחרים,
כשבמע"ץ
הציגו כלל נוסף,
אבסורדי מאין כמוהו,
שצומת מסוגו של בית חלקיה יהיה זכאי
לרמזור רק אם תתרחשנה בו 8
תאונות עם נפגעים,
רח"ל!
ומה לעשות;
עד לשבוע זה היו כאן 'רק'
7 תאונות, ולכן
מאות התלמידים היוצאים מכאן מדי בוקר
ונאלצים לחצות את הצומת במצב כ"כ
מסוכן, אינם זכאים
לא לרמזור, וגם
לא למעבר חציה פשוט,
שיאלץ את הנהגים הנוסעים כאן במהירות
מטורפת להאט את נסיעתם.
התאונה בה נהרג הבחור מישיבת בעלז
היא התאונה השמינית!
סכנה בכל רגע
נתון
המועצה הופנתה
כל העת מכתובת לכתובת;
מהאגף לבטיחות במשרד התחבורה ל'קרן
טרנר', משם לוועדת
בטיחות ולמתכנני הרמזורים,
מ'נתיבי
ישראל' למע"ץ,
ומכל אלה לא הגיח לעולם פתרון כלשהו
על מנת לפתור את מצוקתם של תושבי המושב.
בדיון האחרון שהתקיים לפני לא יותר
מחודש ימים במשרד התחבורה,
בהשתתפות מנכ"ל
המשרד וראש המועצה האזורית,
סיכם המנכ"ל
עוזי יצחקי בעצמו,
ואמר (ואנחנו
מצטטים מתוך מסמך רשמי של משרד התחבורה):
'לאחר הצגת הדברים ובדיקתם,
התרשם המנכ"ל
כי יש לפעול מהר ככל האפשר לתיקון המצב'.
אלא שאם חשבנו
שעתה יבואו הדברים לתיקונם במהירות
האפשרית, כהגדרת
המנכ"ל,
מתברר שמשרד התחבורה דרש -
בניגוד לדעתו של מהנדס התנועה הראשי
שלו - לבחון גם
חלופות נוספות לרמזור,
כמו למשל הקמת גשר להולכי רגל.
לפנינו מונח מסמך רשמי של מהנדס התנועה
הראשי המגיב לדרישה לבחון את חלופת הגשר,
במלים 'ממש
לא'! ומוסיף,
'רִמְזור הצומת הינו האופציה היחידה,
וזאת על אף שלא מתקיימים ההצדקים על
פי ההנחיות לתכנון רמזורים'.
ועל השאלה ה'כל-כך
קשה' כיצד עושים
זאת, הרי הפרויקט
אינו עומד בכללים המקובלים,
משיב המהנדס מחטיבת הפיתוח של משרד
התחבורה במכתב שנשלח לאינג'
יקי פרלשטיין המפקח על התעבורה,
ואומר, ש'הרי
כפי שגם ידוע לך שהותקנו באישור רמזורים
רבים ללא ההצדקים'.
ובמלים אחרות:
תפסיקו שם לבלבל את המוח!
האם אינכם רואים את הסכנות האיומות
בצומת?! והרי מי
כמוכם יודע שבמקומות רבים אושרו רמזורים
גם ללא החלת הכללים הסטנדרטיים!
מה שקורה בצומת
עצמו, הוא ממש
בבחינת הבלתי-ייאמן.
גם אם נאמץ את כל קודקודי המוח על מנת
לסנגר על מי שסירב עד היום לרִמְזור המקום,
לא נצליח. הסכנות
הנוראיות, הנשקפות
כאן בכל רגע נתון,
התגברו והתחדדו פי כמה לאחר הקמתו של
אזור התעשייה 'רבדים',
השוכן מול הכניסה למושב בית חלקיה.
ובואו נעשה קצת סדר בדברים.
דבר אחד ברור:
לכל אורך העשור האחרון,
מדובר באחד הצמתים המסוכנים ביותר
במדינת ישראל, שבו
נאלצים כל אנשי בית חלקיה לחצות את הצומת
ללא כל הסדרי-בטיחות
מינימאליים. כאשר
הקימו את אזור התעשייה,
התחנן ראש המועצה בפני המתכננים לסלול
את הכניסה לאזור החדש מול הכניסה לבית
חלקיה, כדי ליצור
4 כיווני-נסיעה,
ולתת צידוק לרמזור הצומת,
גם על פי הכללים במשרד התחבורה.
והנה,
אומר יו"ר
וועד המושב הרה"ג
ר' יצחק כהנא,
כשאליו מצטרפים עוד כמה מבכירי היישוב
כמו הרב זורגר, ואחרים
- לא רק שהדרישה
לא התקבלה, אלא
התחנה לירושלים ולבית שמש הועתקה דרומה,
מה שהעלה את הסכנות בצומת לשיאים
חדשים.
פרספקטיבה ל-6
נתיבים!
מרבית האוטובוסים
לי-ם ולבית שמש
אינם נכנסים אל תוך המושב,
אלא עוצרים בתחנה שעל הכביש המהיר.
אבל, יש כמה
מהם הנכנסים פנימה.
כשהתחנה בכביש 3
היתה ממוקמת בצידה הצפוני של הכניסה
למושב, הרי
כשהאוטובוס שנכנס פנימה יצא שוב אל הכביש
המהיר, הוא עצר
גם בתחנה זו. מה
שקורה כיום, כשהתחנה
הוזזה לצד הדרומי,
תוך סלילתם של 2
נתיבים נוספים המשמשים כ'כביש
שרות' לאזור
התעשייה, שהאוטובוס
היוצא מבית חלקיה לא יכול -
גם אם ירצה - לעצור
שוב בתחנה שעל כביש 3.
התוצאה הישירה
מכך היא שכאשר עשרות בני הנוער,
ובהם תלמידי ישיבות ותלמידות סמינרים,
היוצאים מדי בוקר לירושלים,
ממתינים כבר בתחנה בכביש המהיר,
ומבחינים שהאוטובוס המגיע פונה אל
תוך המושב, הם
רצים וממהרים להשיגו,
ביודעם שכשייצא מהמושב הוא כבר לא
יעצור בכביש 3. 'התופעה
מסוכנת עוד יותר כאשר יש לפעמים עשרות
צעירים העומדים על אי-התנועה,
וכשהאוטובוס פונה אל המושב,
הם יורדים מהאי ורצים -
בלי להביט ימינה ושמאלה -
אחר האוטובוס',
אומרים הרב כהנא והרב זורגר.
לא נלאה את ציבור
הקוראים בתיאור הזוועתי על מה שקורה
בצומת. גם אנחנו,
עד שהגענו למקום בבוקרו של יום שלישי,
לא קלטנו את עוצמת הסכנה,
ועד היכן היא מגעת.
מי שלא היה כאן,
לא יאמין! פשוט
לא יאמין שהדברים הללו מתרחשים יום-יום
ושעה-שעה!
מומחי תחבורה
טוענים עוד שעם העתקתה של התחנה לצד דרום,
וסלילתם של עוד 2
נתיבים המשמשים כ'כביש
שרות', הועצמה
הסכנה, כיון שהאדם
המגיע מבית חלקיה,
ומנסה לחצות את הצומת,
צריך לבחון את המצב בכביש על כל 6
הנתיבים שלו.
משימה זו קשה גם לאדם בוגר,
על אחת כמה וכמה שבני נוער וילדים
נכשלים בה, כיון
שהפרספקטיבה שלהם איננה נמשכת על פני כל
6 הנתיבים.
עכשיו שוו בנפשכם
כיצד נראה המצב בצומת זה בשעות הבוקר,
כאשר כל כך הרבה בני נוער חוצים את 6
הנתיבים בפרשת הדרכים הבעייתית הזו,
ללא רמזור ומעבר חציה,
כשלפעמים כשהאוטובוס כבר נמצא בתחנה,
הם עושים זאת בריצה,
או כמו שתיארנו קודם-לכן,
כשהם רוצים להשיג את האוטובוס הנכנס
אל תוך המושב.
'עתה
יזורז התהליך'
אם חיפשנו איזושהי
סיבה להעלות חיוך מריר על שפתותינו בבוקר
השחרחר שהפציע על הצומת,
מצאנו אותה באפשרות שהוקצתה להסעת
עגלות-ילדים על
אי-התנועה.
רמזור - אין;
מעבר חציה - אין;
אבל אם תגיעו עם עגלה,
תוכלו להעלות אותה ביתר-קלות
על אי-התנועה...
גם בכירי מע"ץ
שהגיעו לצומת ביום שלישי,
וניווטו את דרכם בין חלקי המכונית
שעדיין נראו על אי-התנועה,
היו המומים ממראה עיניהם,
ואמרו שיעבירו את הממצאים לממונים
עליהם, 'ואין ספק
שעתה יזורז התהליך כולו',
הם אומרים.
ראש המועצה,
שבשנים האחרונות לא נח ולא שקט לרגע
מפרויקט הצומת בבית חלקיה,
מסביר לנו מדוע החלופה לבניית גשר
להולכי רגל אינה רלוונטית כלל.
ראשית, אם
אנחנו מעוניינים לפתור אחת ולתמיד את
הבעיה הקשה של חציית הצומת המסוכנת,
הגשר לא יתרום לכך,
כיון שהציבור ימשיך לחצות את הכביש
בדרך המסוכנת, ולא
יטריח את עצמו לעלות לגשר.
לדברים אלה מסכימים גם ראשי הוועד
במושב.
שנית,
במשרד התחבורה אמרו שעם בניית הגשר
תיסגר הפנִייה שמאלה מהמושב לכביש 3,
ולזאת כמובן שאנחנו מסרבים בכל תוקף,
כיון שבמקרה כזה ייאלצו כל הנהגים
הרוצים לפנות שמאלה,
להאריך את דרכם ולפנות ימינה,
לנסוע 3 ק"מ,
ורק אז להסתובב שוב שמאלה.
הסיבה השלישית נעוצה בעלות הקמתו של
הגשר היא הרבה יותר גדולה מבניית רמזור,
ואני חושש שהדבר יידחה לתקופה ארוכה,
'מחוסר תקציב',
והסכנה רק תגבר.
אנשי שיחנו
מצביעים על גשר 'בני
ראם' להולכי רגל
שנבנה בכביש 3, ביוזמת
המועצה האזורית,
דרומית לבית חלקיה וסמוך לצומת מסמייה,
ומסבירים שבמקרה ההוא לא מדובר בצומת,
אלא רק בצורך לחצות את הכביש מצד אל
צד, ולשם כך אכן
נבנה הגשר. 'בצומת
בית חלקיה זה לא יפתור את הבעיה כלל',
הם אומרים,
ומצביעים גם על דעתם המקצועית של כל
ראשי משרד התחבורה בנושא זה,
שגרסתם היא שאין כל טעם לבנות גשר.
במשך שעות ארוכות
היינו השבוע בצומת הדמים,
ובמו-עינינו
ראינו את בני הנוער חוצים את הכביש בפראות,
זאת לאחר שנאלצו להמתין על אי-התנועה
במשך דקות ארוכות,
עד שהכביש יתפנה.
שהרי גם כאשר 2
הנתיבים הראשונים משתחררים,
צריך לבדוק מה המצב ב-4
האחרים... וכך
ניצבים להם הצעירים על איי-התנועה,
בעצבנות גוברת והולכת,
וממתינים לעבור.
נהגי המכוניות,
אין צורך לומר,
לא עוצרים ולא מתכוננים לעצור,
שהרי אין להם כל חיוב חוקי לכך,
ואדרבה - אם
יעצרו, יסכנו את
המשך הנסיעה בכביש ויגרמו חלילה לתאונות
עצמיות.
אלי אקסוזידו מציג
בפנינו מסמך שבו סוכם על התקנתו לפני
הצומת של רמזור-הבהוב
(הקרוי 'רמזור
707') כדי להתריע
על הסכנות, וגם
דבר זה לא התממש עד עצם היום הזה.
וכך מתנהגים עם ציבור הנצרך לתחבורה
הציבורית יותר מכל מגזר אחר!
אין ספק שעכשיו,
לאחר התאונה המחרידה,
והמהומה התקשורתית שקמה בעקבותיה
(וההפגנות שנערכו
כאן בלילה שאחרי התאונה),
יזורז תהליך הקמתו של הרמזור.
פגישות דחופות נקבעו כבר לסוף שבוע
זה, ולתחילת השבוע
הבא, עם כל בכירי
משרד התחבורה. 'הטווח
הקצר ביותר לביצוע משימה זו הוא 3
חודשים, ואני
מאוד מקווה שעד אז הקב"ה
ישמור עלינו מכל פגע רע',
אומר ראש המועצה.
מסגרת
הישיבה
והמושב
מצד מזרח נשקף
מטע אתרוגים גדול;
מדרום - משתרעים
מרחבי-שדות עד
לאופק; ממערב -
זורם אוויר צח ונקי,
והצד הצפוני צופה לעבר בתי המושב
החרדי. ובמרכז -
בלב-ליבו של
בית המדרש, ניטעת
אווירה של קדושה וטהרה,
במושגים שאינם ידועים כל כך לבני הדור
הזה.
זו ישיבת 'בית
חלקיה' של חסידי
בעלז, שהחלה את
דרכה לפני כ-15 שנים
ב...קראוונים
בחצרו הפרטית של אחד התושבים,
והקימה כאן במושב את אחת הישיבות
המפוארות והמובחרות שלה,
כשהפאר מסתווג לו גם בהדר החיצוני
וגם בחינוך המפואר הניתן על ידי אנשי
הצוות ל-140 הבחורים
הלומדים בשקידה ובשקיקה רבתי.
הקמפוס המפואר,
שבמרכזו בית המדרש שעוצב בקלסתרו של
ההיכל הגדול בירושלים,
ולמעלה בקודש -
כמו בית המדרש המקורי בעיירה בעלז,
מכיל גם חדרי אוכל,
חדרי שיעורים מרווחים,
וגם פנימיות הדוּרוֹת,
שבניגוד לישיבות אחרות בנויות כאן
על קומה אחת, במתכונת
של בתי מלון לכל דבר...
אפילו הסככה
הגדולה הניצבת מחוץ לבית המדרש,
ומשמשת לכינוסיהם של בני הישיבה
בלילות שבת וכד',
מעוצבת לא-סתם-ככה.
שלא לדבר על ארון-הקודש
החדש העומד על תילו בסגנון מרשים מאוד,
ומשרה אווירה מיוחדת על כל סביבותיו.
כל צרכי התלמידים מסופקים להם ברמה
היעילה והטובה ביותר.
ואם עד לפני זמן
קצר הם הוצרכו לצאת מדי בוקר מהקמפוס כדי
לטבול במקווה הטהרה של המושב,
היום נבנה מקווה חדש ומפואר בתוככי
הישיבה ('מבחינתנו
זה הפסד, יאמר
לנו המרא דאתרא הנערץ,
הגאון רבי שלמה פולק שליט"א,
שכן עד היום הופגנה נוכחותם של בני
הישיבה במשעולי המושב,
בלכתם להיטהר,
ואילו עתה הם יישארו בתחומי הישיבה'...).
פרויקט הקמתו של הקמפוס המפואר מומן
במשותף ע"י
המועצה האזורית וחסידות בעלז,
כשראש המועצה מתמסר בכל מאודו לצרכי
הישיבה, ומקבל
בגין כך הוקרה מיוחדת מכ"ק
מרן האדמו"ר
מבעלז שליט"א.
הטרגדיה הנוראה
שהכתה ב'ישיבת
בית חלקיה' היתה
נוראה בכפלים, בשל
היותו של יוסף-יונה
רוטנר ז"ל בעל
שאיפות גדול, ובכישוריו
המיוחדים הצליח להשיג בשנותיו הקצרות מה
שאחרים לא משיגים בעשרות רבות של שנות-חיים,
כפי שמעיד בפנינו המשגיח הרוחני,
הרה"ג רבי
יהושע וייס. האברך-
שלמד עם יוסף-יונה,
הרה"ג ר'
וולף-בער
וובר, מספר
ל'המודיע'
על התמדתו המופלאה של הבחור,
על הגליונות המרובים עם סיכומי הסוגיות
שהוציא בכתב ידו, ועל
הארת הפנים הגדולה שלו.
אישיותו החיננית
משכה אליה את חבריו,
שביקשו את עזרתו ועצתו בתחומים רבים.
'ביומו האחרון עלי אדמות,
השבוע ביום שני,
מספר הרב וובר,
ניגש אליו אחד החברים ושאל מה הוא
מציע לעשות אם חבריו מציקים לו...
יוסף-יונה
ענה לו בפשטות אופיינית,
'אם לא תגיב, אף
אחד לא יוכל להמשיך לריב איתך.
העיקר לא להגיב'.
והוא אמר את זה בתום וטוהר כל כך
שובֵי-לב,
שהדברים חדרו על-אתר
לליבו של החבר ופעלו את פעולתם,
מספר איש שיחנו.
את הישיבה מעטרים
אישים תורניים מעולים.
בראשות הישיבה עומד הרה"ג
רבי אריה זילבר,
והמשגיח הרוחני הוא הרה"ג
רבי יהושע וייס. כל
צוות הר"מים
נבחר בקפידה רבה,
וכולם ידועים כאנשי תורה,
חסידות וחינוך,
מהדרגה הראשונה.
כשחזרו התלמידים להיכל,
ביום שלישי בצהריים,
קיבלו אנשי הצוות את פניהם,
וכבר בשעות הערב נמסרה שיחה בבית
המדרש, שהרגיעה
את הבחורים, חבריו
של יוסף-יונה,
והחזירתם אל ספסל הלימודים בנועם
ובשלווה.
כשהגיעו להדלקת
נר חנוכה, נזכרו
כמה מהם במקום בו עמד חברם ז"ל,
אך תמול-שלשום,
והדליק נרות,
ופרצו בבכי נסער.
ישיבת חסידי
בעלז אינה הישיבה היחידה במושב החרדי,
ששינה את צורתו מן הקצה אל הקצה.
במרכז המושב ממוקמת ישיבה נוספת,
ליטאית, בראשה
עומד הגאון רבי אריה שפירא שליט"א,
בנו של הגאון רבי דוד שליט"א
ראש ישיבת באר יעקב,
ונכדו של הגאון רבי משה שמואל זצ"ל.
בישיבה, 'שערי
שמועות', לומדים
למעלה מ-200 בחורים
והיא נחשבת כיום לאחת הישיבות המובחרות
בציבור הליטאי. כמו
כן פועל במושב 'כולל
סורוצקין'.
בית חלקיה,
כמושב חרדי לכל דבר,
מתנהל בדרך ההלכה הצרופה,
והמילה הראשונה והאחרונה בכל נושא
היא זו של המרא דאתרא הוותיק,
הגאון רבי שלמה פולק שליט"א,
שזכה עוד להציג את שאלותיו בפני מרן
החזון איש זצ"ל.
אפילו כשביקשו לערוך הפגנה בכביש 3,
לא עשו דבר,
ובוודאי לא תלו מודעות,
עד שהמרא דאתרא יביע דעתו בענין.
למותר לציין ששיעורי תורה מתקיימים
כאן מן הבוקר - ועוד
לפני הבוקר - עד
השעות הקטנות של הלילה.
כשהתדפקנו על
חדרו של הגאון שליט"א,
בבית המדרש, מצאנו
אותו עסוק בלימוד עם 2
חברותות. הגר"ש
פולק מביע אף הוא את הזעזוע שפקד אותו
בעקבות התאונה הקטלנית,
ומצביע על כך שבעת קְרוֹת התאונה אחז
בלימוד דין עגלה ערופה במסכת יומא (דף
כ"ג עמוד א'),
ומילותיה הקדושות של הגמרא 'וגעו
כל העם בבכיה' זעזעו
אותו יותר ויותר.
הגאון המרא דאתרא דבית חלקיה שליט"א
מעורר גם בענין הגשמים,
ומגלה שבבית מדרשו החלו כבר לפני
כשבועיים לומר את תפילת הגשמים.
לאחרונה נרשם
ביקוש מוגבר מאוד למגורים בבית חלקיה,
ואברכים רבים מעתיקים לכאן את דירותיהם.
המושב הכפיל את מספר משפחותיו,
מה שהצריך את בנייתם של מוסדות חינוך
חדשים, שהוקמו
כולם על ידי המועצה,
ושוכנו בבניינים חדשים ומפוארים.
זה המקום לציין את האהדה המונומנטלית
מכל אנשי היישובים במועצה,
לה זוכה ראש המועצה האזורית,
אלי אקסוזידו,
המתגורר במושב 'בני
ראם',
אקסוזידו מכהן
בתפקידו כ-15 שנים
ברציפות, כשבכל
מערכות הבחירות שהיו מאז התיישב על כסאו,
לא הוצבו נגדו מתחרים,
והוא נבחר כמועמד יחיד...
בראיון שקיימנו איתו בלשכתו מספר ראש
המועצה על ההתפתחות הכבירה בכל יישובי
נחל שורק, על
ישיבותיהם ומוסדותיהם,
כשכל המוסדות לבנים ולבנות,
החיידרים ובית יעקב,
וכן כל גני הילדים,
שוכנים במבנים מפוארים וחדשים שנבנו
במיוחד עבורם. הריבוי
הטבעי ביישובי נחל שורק הוא גדול במיוחד
בלעה"ר,
ומדובר ביותר מ-600
לידות בשנה! זו
הסיבה שהביאה לבנייתן לאחרונה של 37
כיתות-גן
חדשות!
ראש המועצה דאג
גם לרענן את חזות היישובים,
נסללו כבישים חדשים,
ואפילו שבילי-אופניים
בין יישוב למשנהו.
המספר הנייד שלו ידוע לכל תושב,
וכשמתקשרים אליו ומבקשים סליחה על
ההפרעה, הוא מגיב,
בקביעות: 'אינך
צריך לבקש סליחה; אני
עובד שלך, וחתום
על עזרה לכל תושב'.
לפני חג הסוכות האחרון,
מספר לנו הרב זורגר,
פגש אלי אסקוזידו אשה הבונה את סוכתה
בחצר. 'מדוע את
עושה זאת, ולא
בעלך'? - שאל.
והאשה השיבה:
'בעלי לומד תורה,
ואינני רוצה להפריעו'.
'אם כך, אני
אבנה את הסוכה בשבילכם,
ואת תלכי ותכיני את מטעמי החג',
הפתיע ראש המועצה את עקרת הבית,
ולא היה מוכן לוותר עד שהניחה לו למלא
את המשימה... מישהו
מכיר ראש מועצה כזה?
משה מיכאל צורן
מתוך המודיע
